רוברט רוזנברג - נוף צפתי

רוברט רוזנברג - נוף צפתי

שם האמן: רוברט רוזנברג

שם היצירה: נוף צפתי

טכניקה: שמן על בד

פרטים: חתום וממוסגר

מידות ללא המסגרת: 40X50 ס"מ

אודות האמן:

רוברט רוזנברג נולד בקזחסטן. אביו יליד ברדיצב באוקראינה ואילו אימו ילידת מוסקווה. נסיבות המלחמה ותוצאותיה הביאו כל אחד מבני הזוג לקזחסטן ושם הכירו ב 1954. ב 1956 נולדה ביתם הראשונה ושש שנים אחר כך נולד רוברט בנם השני הקרוי על שם סבו ראובן מצד אביו.

כבר מגיל צעיר בלטו כשרונותיו האמנותיים. בנעוריו, מגיל 13 שנים לערך עד היותו בן 16 שנים, למד רישום וציור אצל האמן והצייר מיכאיל פיודרוביץ ארינקין. בהמשך בגילאים 16- 20 שנים, לאור כשרונו ויכולותיו נשלח ללמוד במכללה לאומנות ולאחריה התקבל בגיל 20 למכון היוקרתי לעיצוב פנים ואמנות בעלמה אתא. לאחר שנת לימודים גוייס בגיל 21 לשנתיים לצבא הסובייטי. בצבא שירת במרכז אסיה בתפקידים שונים תוך שבזמנו הפנוי צייר את הנופים האופיינים לאיזורים בהם שירת. תחילה שירת בטירונות בטגיקיסטן, שם כחייל צעיר צייר תוך שירותו בעיקר חפצים דוממים כגון שולחנות עם ספלים ובקבוקי בירה ואפילו מיג 25 ואף עבד עם פסל שהיה קצין ביחידתו. בהמשך הועבר לעלמא עתא לחיל האויר שם צייר על קירות חדר האוכל היחידתי את נופי עלמא עתה והאגם הסמוך לה. לקראת תום שירותו הועבר לקירגיסטן מאותה תקופה זוכר בעיקר את ציוריו שעסקו בנופי ימת איסיקקול גדולת הממדים ואת האוירה הקסומה האופפת אותה. לאחר שירותו הצבאי מגיל 23 ועד 27 שנים המשיך וסיים את לימודיו במכון לעיצוב פנים ואמנות בעלמה אתא. באותה תקופה גם לימד נערים ונערות ציור תוך שהוא לוקח אותם מידי פעם למחנות ציור באיזורי ההרים ובמיוחד לנופי הרי טנשן (טנשן בתרגום מסינית: גג העולם).

רוברט עשה חייל כצייר בקזחסטן כשהחליט יחד עם אשתו לאחר מחשבה ולבטים לא מועטים בהיותו בן 32 שנים לעלות לישראל ב24 לנובמבר 1994. תחילה הגיע לקיבוץ מעלה החמישה שם במשך כחצי שנה למד עברית ועבד בנטיעת עצים ביערות האזור. הקרבה הזו לטבע והיכולת לצייר תוך כדי כך את נופי ההרים, את ירושליים, סימטאותיה והעיר העתיקה מילאו אותו סיפוק רב. הוא נשאר בקיבוץ עוד כחצי שנה, עבד ברפת וצייר ואף שקל להשתקע בקיבוץ אך בעקבות לידת ביתו וגורמים נוספים הדבר לא הסתייע והוא רעייתו החליט להתיישב בצפת עיר ציירי הנוף הארצישראלי. הוא מספר סיפור מפתיע שלפני כן רעייתו השתתפה בסוג של סיאנס ולשאלה מה יהיה ? היכן יגורו? עלו האותיות צ…..פ….ת…. רוברט עצמו כצייר התוודע לעובדה כי צפת הינה עיר בה צמחה קהילה חשובה של ציירים. כאן נציין כי מאז ראשיתה של האמנות בארץ, התקבצו בצפת קבוצות של ציירי נופים. וכך כותב גדעון אפרת בכתב העת אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל ואתריה, “עובדה היא , שצפת [ואורה הגנוז] גירתה את האמנים מעבר לחילופי זרמי הציור …מאז המאה ה 19 ועד עצם היום הזה , שומרת צפת על אותו יחוד , המרתק אליו את מיטב האמנים … הקסם האמנותי של צפת , גילו כגיל הציור הארץ ישראלי. ציורי צפת המוקדמים הם משנות העשרים….[ועבור הציירים בתקופה זו] יצגה צפת את שייצג הגליל בתרבות הישוב היהודי דאז , אך בתוספת חשובה : הציור המוקדם ביקש להגיע אל צפת הרוחנית של הרוקדים בהילולה במירון , אך התעכב גם… בחוויית המזרח בכפרים ובמטעים הערביים”. וכך רבים מבכירי אמני ישראל הקימו בעשורים הראשונים של המאה העשרים את קריית האמנים בבתיהם הנטושים של ערביי צפת. אלו היו ציירים כדוגמת יצחק פרנקל, ציונה תג’ר, מנחם שמי, עזריאל אברט, יוסף קסטל, דוד לבני, אריה מרזר ורבים אחרים.

בהגיעו לצפת בסוף 1994 (לדבריו הגל הראשון של עליית הציירים שהיגרו מברית המועצות לשעבר היה ב1991 ואילו הוא הגיע עם גל הציירים האחרון שהגיעו לצפת ב1994-5) שכר רוברט דירה צנועה עם משפחתו. תחילה שינס מותניו ועבד לפרנסתו כחודש בפינוי ערמות זבל והתוודע לפינות העיר הנדחות ולקסם של הגרוטאות ופחי הזבל. אך עד מהרה אזר אומץ והתייעץ עם ציירים ממוצא רוסי שהיגרו לצפת ושאל: ” האם כדאי לעבוד בעיר כצייר ואף לפתוח גלריה ?….” כולם השיבו לי בשלילה גורפת, “איש לא המליץ לי על כך, והבנתי משום כך כי יש דווקא לעשות כן !! וכי הם חוששים מתחרות”. בתחילה פתח גלריה עם שני שותפים בחנותו של סנדלר קשה יום שהתפנתה, אך עד מהרה לקראת סוף שנת 1995 הבין שיוכל לצייר ולמכור היטב את יצירותיו באופן עצמאי ופתח גלריה משלו.