דוד רזיאל 7 יפו, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
במכירה פומבית מספר 56 של גלריה יפו תציגנה למכירה "אמנות ישראלית ובינלאומית" יצירות מקוריות של מיטב האמני ישראל ומהעולם מהמאה ה20 וה21 .בדגש על אמנות מודרנית ועכשווית
עידו מרכוס, מרים כבסה, מיכאל ארגוב, יעקב אגם, מיכל נאמן, שמואל בונה, אביגדור סטימצקי, יעקב שטיינרדט, יוחנן סימון, בני אפרת, משה קופפרמן, פנחס כהן גן, יחזקאל שטרייכמן, פמלה לוי, רפי לביא, ערן שקין, , אברהם אופק, אנה לוקשבסקי, לאו ריי, מנשה, קדישמן, לאופלד וגרטה קרקואר, רות שלוס , ועוד ועוד וטובים במחירי פתיחה ראלים ומועדכנים לשוק האמנות הישראלי !
המכירה הסתיימה
|
פריט 43:
לאופלד קרקואר
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $200
מחיר פתיחה:
$
220
הערכה :
$500 - $700
עמלת בית המכירות: 19%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
נוף, פחם על נייר, 43x49 ס״מ, חתום עבודה איכותית. נולד בוינה, 30 במרץ 1890 – ירושלים, 19 בדצמבר 1954) היה אדריכל, מהנדס וצייר; אחד האדריכלים הבולטים אשר פעלו בארץ ישראל מאמצע שנות העשרים, וכן צייר פורה שהתפרסם במיוחד בזכות רישומי הפחם שלו אשר הוצגו בתערוכות בישראל ובחוץ לארץ. קרקואר נולד בווינה בירת אוסטריה בשנת 1890 למשפחה יהודית מתבוללת. אביו, יוזף-מוזס, היה סוחר במוצרי ברזל. למד בית הספר התיכון הקיסרי והמלכותי בווינה ובין השנים 1912-1907 למד הנדסה ואדריכלות בבית הספר הטכני הגבוה ואחר כך באקדמיה הקיסרית לאמנויות פלסטיות בווינה. עד מלחמת העולם הראשונה עבד במשרד תכנון וינאי וכשרטט אצל האדריכל קארל זיידל. בזמן המלחמה שרת ביחידה טכנית בחזית האיטלקית. בשנים 1920-1921 השתתף בתכנון בנין הפרלמנט בבלגרד. ב-1919 הציג מציוריו בתערוכה בווינה, כחלק מקבוצת האמנים האוונגרדית "Bund der Geisitig Tätigen", שם פגש את הציירת גרטה וולף אשר הציגה גם היא באותה תערוכה ובמסגרת פעילות הקבוצה, והם נישאו. ב-1924 עלו השניים לארץ ישראל, ביחד עם בתם טרודה דותן, וקרקואר החל לעבוד במשרד התכנון של אלכסנדר ברוואלד בחיפה. לאחר מכן עבר לירושלים ופתח משרד פרטי. (בין היתר עבדו במשרדו האדריכלים שרגא פרידריק רוהטין וזאב וולטש). הוא הרבה לתכנן בתים פרטיים, בירושלים ומחוצה לה, והיה מהמתכננים הבולטים בהתיישבות העובדת בה תכנן חדרי אוכל ומבני ציבור אחרים. כמו כן עסק בתכנון תוכניות מתאר. היה מהאדריכלים הראשונים שהביאו את הזרם המודרני באדריכלות לארץ ישראל, זרם אשר נמנע במכוון מאלמנטים קישוטיים ושאף לפונקציונליות מרבית. הושפע במיוחד מהאדריכל אדולף לוס, שהיה גם מבאי ביתו בווינה.
ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל
קרקואר נפטר ב-19 בדצמבר 1954, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. חודש לאחר מותו נערכה לזכרו תערוכה בבצלאל. מאז עלייתו לארץ ישראל רוב עבודתו של קרקואר בתחום הציור התמקדה ברישום פחם. מרביתם של רישומיו אופקיים ונעשו על נייר בגודל אחיד כמעט של חצי גיליון (50 על 70 ס"מ לערך) או מעט פחות. כמעט תמיד צייר על גבי נייר רשת בצבע קרם או צהוב (לתיאור נופי יום צרובי שמש) או על גבי נייר רשת בצבע כחלחל או ירקרק (לתיאור נופים ליליים).
יצירותיו נמצאות באוספים של מוזיאונים חשובים בישראל (בהם מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות), ובמוזיאונים באמסטרדם, מינכן וציריך.
נושאיו נחלקים לשלושה:
דמויות קבצנים/נביאים/עלובי חיים המתמזגים בנוף או בוקעים מתוכו (ובהן רישומי ישו הצלוב וישו כגזע-עץ).
טבע דומם: פרחים נובלים שנרשמו בפחם עם נגיעות של צבע מים (תחילת שנות העשרים), פרחים ובעיקר קוצים (בשנים 1943-1954).
נופים אקספרסיביים של הרי ירושלים והעיר ירושלים שנרשמו בפחם (אמצע שנות העשרים ועד אמצע שנות החמשים). צוטט מתוך ויקיפידיה
