הזמנה לנאשם – יפה דרומי, אביבה, למשפט צריפין. דף ההזמנה המקורי. חתום בחתימת יד, חותמת: בית הדין הצבאי. בענין: תובע ...

הזמנה לנאשם – יפה דרומי, אביבה, למשפט צריפין. דף ההזמנה המקורי. חתום בחתימת יד, חותמת: בית הדין הצבאי. בענין: תובע צבאי נגד יעקב חרותי ואחרים – עם כיתובים רבים בכתב ידה כולל שאינה מכירה בסמכות לדון אותה! התביעה המקורית!!! פריט היסטורי!!!

מקום בית הדין: מחנה צבאי בצריפין.

מאחורי שני הדפים: כתיבות בכתב ידה של יפה דרומי מה בכוונתה לומר בבית הדין. חלק מהן מקושקשות כמחיקה, אך עדיין ניתן לקרוא חלק גדול. בין השאר שהיא אינה מכירה בסמכות בית הדין לדון אותה. וכן ציור עצמי בעיפרון של דיוקנה וחתימתה בעיפרון ליד זה.

רקע: מחתרת צריפין

"מלכות ישראל", שנודעה בשם "מחתרת צריפין", הייתה מחתרת יהודית לאומית של יוצאי לח"י שפעלה בישראל בראשית שנות החמישים.

המחתרת קמה על רקע האירועים האנטישמיים והאנטי ישראליים שהתרחשו בגוש המזרחי בשנים 1952 ו-1953, ששיאם היו משפטי פראג, וכן על רקע מעשי הרצח הנוראים שנעשו על ידי ערביי ארץ ישראל ללא תגובה הולמת של הממשלה.

הקמת המחתרת

בשנת 1952 נפגש יעקב חרותי, חבר הלח"י לשעבר, עם ידידו איש הלח"י שמעון בכר על ספסל ברחוב שדרות ח"ן בתל אביב. חרותי מספר: "התחלנו לדבר על כך שהערבים רוצחים ויורים והמדינה לא מגיבה ... אמרנו שצריך להקים ארגון". פגישה זו הובילה להקמתה, בחורף 1952, של הקבוצה שנודעה בשם "מלכות ישראל".

המחתרת שמה לעצמה שתי מטרות:

לפגוע בנציגויות של ברית המועצות וצ'כוסלובקיה, במחאה על הדיכוי האנטישמי.

להגיב בירי ולהרוג חיילים של הלגיון הירדני כל אימת שאלה יירו על יהודים בירושלים המחולקת.

חרותי ובכר גייסו כמה עשרות מחבריהם לשעבר בלח"י והקימו גם ארגון של צעירים. חרותי מספר על הארגון: "היינו עשרות בכמה רמות... היו כאלה ששימשו מודיעים וסיפקו מידע. אחרים עשו מעשים פשוטים של העברת הודעות. היו כאלה שנתנו את דירתם לפגישה. אחרים סיפקו אוכל. והיו מעטים שיצאו לפעולות".

אנשי "מלכות ישראל" שלפו נשק וחומרי חבלה שהטמינו אנשי הלח"י במערות באזור ירושלים בימי מלחמת העצמאות.

ב-26 במאי 1953 נעצרו בירושלים בחורים עם חומרי נפץ, ועל ידי זה התגלתה המחתרת.

רוב העצורים נמנו עם חברי לח"י לשעבר. בישיבת ממשלה ב-8 ביוני 1953 הכריזה הממשלה על מחתרת זו כעל ארגון טרור על פי פקודת מניעת טרור.

חברי המחתרת הועמדו לדין בפני בית דין צבאי. מושבו של בית הדין היה במחנה צריפין ולמחתרת ניתן הכינוי "מחתרת צריפין". על הנאשמים הגן עורך הדין שמואל תמיר, ממפקדי האצ"ל, לימים המגן על מלכיאל גרינוולד נגד קסטנר.

פסק הדין ניתן ב-28 באוגוסט 1953. בית הדין קבע כי הוכח קיומו של ארגון טרור והרשיע את הנאשמים בהנחת פצצה בצירות צ'כוסלובקיה, בהטלת פצצה במערכת השבועון "העולם הזה", בהצתת אטליזים לא כשרים ובהצתת מכוניתו של הציר הסובייטי. בסעיף אישום עיקרי ביחס לפיצוץ שאירע בשגרירות הסובייטית (שבעקבותיו ניתקה ברית המועצות את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל), זוכו הנאשמים. העונשים שהוטלו על הנאשמים השונים נעו בין שנת מאסר אחת לבין 10 שנות מאסר. שר הביטחון לבון איש את פסקי הדין אך קיצר את משך מאסרם.

בין הנאשמות הייתה יפה דרומי, "אביבה", הנאשמת שלפנינו. היא נידונה ל4 שנות מאסר.

בשנת 1955 הוענקה חנינה לאסירים, ועונשם קוצר כך שיוכלו להשתחרר שחרור מוקדם. אולם משנדרשו לחתום על התחייבות שלא להתחבר עם פושעים לאחר שחרורם, כדי להשתחרר, סירבו חברי מלכות ישראל לחתום בטענה שגם לפני מאסרם לא התחברו עם פושעים. בעקבות זאת תוקן החוק, כך שוועדת השחרורים תוכל לקבוע באופן גמיש את התנאים לשחרור מוקדם

אביבה השתחררה לאחר שנה וחצי של מאסר

הסיפור של יפה, ובשמה בלח"י אביבה, מיוחד מאוד כבר בראשיתו.

יפה נולדה ב־20.12.1928 בארץ־ישראל, ב... עזה, להוריה שאול ולאה דרומי, ציוניים רוויזיוניסטים מסורים יוצאי לטביה. אביה היה ממייסדי הקהילה היהודית החדשה בעזה.

האוירה והחינוך שקיבלה בבית הוריה הכינו אותה נפשית להצטרף לתנועה הלאומית הלוחמת.

בשנת 1944, בעודה תלמידת המחלקה השישית בגימנסיה הרצליה בתל אביב, גוייסה ללח"י בהמלצת בן־דודה הרצל עמיקם, שהיה פעיל במחתרת ואחד מ־20 הבורחים ממחנה המעצר בלטרון.

בראשית דרכה הועסקה במחלקת הנוער, בהפצת חומר הסברה ברחובות, בבתי שעשועים, בתיבות דואר ובבית־הספר.

במרוצת הזמן הועברה למחלקת המודיעין (מחלקה ו'), בה עסקה בפעילות ענפה: מעקב אחר חשודים בשיתוף פעולה עם הבריטים ואחר תנועת חיילים, בלשים ושוטרים.

היא הופעלה גם בשליחויות מסוכנות, כמו העברת מזוודה מלאה בחומר נפץ מתל־אביב לירושלים.

היא השתתפה בפעולת דין־יאסין, ועם צאת הבריטים מירושלים, נטלה חלק בניסיון לכיבוש המבנים שפונו על־ידם, וכן בניסיון הפריצה לעיר העתיקה, פעולה בה נהרגו כמה לוחמי לח"י.

הייתה גם שדרנית בתחנת השידור של הלח"י.

עם קום מדינת ישראל, נעצרה על השתייכות למחתרת 'מלכות ישראל' ונאסרה ב־.1952 היא נדונה לארבע שנות מאסר ושוחררה לאחר ריצוי עונש של שנה וחצי. לאחר שיחרורה נישאה לזאב וילי בדיאן, חברה במחתרת. היא סייעה לשראל שייב אלדד בהוצאת הירחון 'הסולם'.

מצב: בינוני – טוב פריט היסטורי