Rare Letter by the Disciples of the Vilna Gaon about the Violent Incidents in Jerusalem and about the Kal VaChomer ...

Rare Letter by the Disciples of the Vilna Gaon about the Violent Incidents in Jerusalem and about the Kal VaChomer that should be Learned from the Hassidic Community! Signatures of the Disciples of the Vilna Gaon, Headed by Rabbi Israel of Shklov Author of 'Pe'at HaShulchan' - on an Early Shadarut Letter by the Leaders of the Ashkenazic Community of Safed and Jerusalem, from the First Days of the Settlement in the Land of Israel

A Shadarut letter by the leaders of the Ashkenazic community of Safed and Jerusalem for the Shadar Rabbi Zvi Hirsch ben rabbi Yehuda/ Sunday, Kislev 26 1831. Unlike most of the letters by the disciples of the Vilna Gaon which can be seen in auctions.

The letter is signed by Rabbi Israel of Shklov, a leading disciple of the Vilna Gaon and by additional disciples of the Vilna Gaon - Jerusalem and Safed, 1831.

In the letter, which was written by the disciples of the Vilna Gaon, they explain the importance of financially supporting the settlers of the Land of Israel.

Scribal script (similar to that of Rabbi Aryeh Ne'eman, one of the signatories of the letter).

On the margins of the letter, the original handwritten signatures of the disciples of the Vilna Gaon, the founders of the Jewish Yishuv in the Land of Israel, supervisors and heads of yeshiva in Jerusalem and Safed - Rabbi Israel of Shklov being the most well-known among them.

The letter was given to the Shadar Rabbi Zvi Hirsch for raising funds. His mission is almost completely unknown and is rarely referred to by research literature, including Avraham Ya'ari's comprehensive book "Shluchei Eretz Israel".

Good condition.

תעודת שד"רות מאת ראשי העדה האשכנזית הפרושית בצפת ובירושלים, לטובת השד"ר רבי צבי הירש ב"ר יהודא. יום ראשון, כ"ו בכסלו, תקצ"א. שונה מרוב המכתבים מתלמידי הגר"א המצויים במכירות פומביות.

המכתב חתום על ידי רבי ישראל משקלוב, תלמידו המובהק של הגר"א, ועל ידי תלמידים נוספים של הגר"א - ירושלים וצפת, תקצ"א

כתב שד"רות עבור כוללות עדת הפרושים בצפת ובירושלים, שהוקם על ידי גדולי תלמידי הגר"א, חתום על ידי גדולי ישראל, תלמידי הגר"א ומקורביו, ראשי היישוב האשכנזי בארץ. ירושלים-צפת, תקצ"א (1831).

תוכן המכתב שלפנינו

במכתב שלפנינו, שנכתב על ידי תלמידי הגר"א, הם מבארים את חשיבות התמיכה הכספית במיישבי הארץ, וכותבים:

"[חברי] כוללנו האחוזים ודבוקים בדרכי אבותינו ורבותינו הקדמונים אשר מעולם, עמלי תורה לומדי ישיבה, עובדי ה', הנדכאים ונלחצים ונדחקים מסובלים בסבל החובות, אשר אין בשום כולל חובות רבות ועניות מרובה כמו בכוללינו, ובמדינתינו מגרעות ניתן בקודש מרובי הגזירות קשות וחדלו כל הפרנסות וידל ישראל מאוד...".

"כל בן אדם .... עוזר ותומך ומרחם ואם אחוזי וקשורי ודבוקי רבני החסידים בשלהבת אהבתם מאירים לארץ ולדריה ומחזיקים לאחוזים בדרכיהם בארץ, מהראוי לאנשי אמת יראי ה' טהורי גיבורי לב כמותם לעורר רחמיהם על קשורי נפשם".

"וכאשר יספר לספר ידיד"ן השד"ר נ"י איך יגיע מתן דמם נגד היסוד ולא ישופך דמם על שפך הדשן".

החתומים מברכים את התורמים והתומכים בברכות רבות, ומבטיחים שיתפללו בעדם במקומות הקדושים. וחותמים בשם "הממונים וראשי ישיבות דשתי ערי הק' ירושלים וצפת".

המכתב כתוב בכתב יד סופר (הדומה לכתב ידו של רבי אריה נאמן, אחד החתומים על המכתב, שיסופר עליו להלן).

בשולי המכתב חתימת ידם המקורית של תלמידי הגר"א מווילנא, ממייסדי היישוב היהודי בארץ, "הממונים וראשי הישיבות בשתי עדת קודש הנ"ל [ירושלים וצפת]". המפורסם שבהם - רבי ישראל משקלוב זצ"ל.

המכתב פותח בשבחים לגביר שאליו היה אמור להישלח המכתב, עם מקום ריק למילוי שמו. המכתב ניתן בידי השד"ר לצורך השגת תורמים

עניין שליחות השד"ר הנ"ל, רבי צבי הירש, אינה מפורסמת וכמעט שאינה נזכרת בספרות המחקר, כולל בספרו הגדול והמקיף של אברהם יערי "שלוחי ארץ ישראל".

רקע היסטורי

כידוע, הגר"א ניסה לעלות לארץ, אולם באמצע מסעו חזר על עקבותיו. גדולי ישראל ביארו שהגאון היה "ניצוץ משה רבנו ע"כ לא נתנו לו רשות מן השמים". לכן עודד את תלמידיו לעלות לארץ, בדומה לכניסת עם ישראל לארץ ישראל על ידי יהושע בן נון.

ואכן, שנים ספורות לאחר פטירת הגר"א החלו תלמידיו לעלות ארצה בפועל במסירות נפש כפשוטה, על מנת לבנות את הארץ ולהפריחה משממותיה, ולהכין את הקרקע לשיבת ציון.

בראש המעוררים לעלייה היה רבי חיים מוולאז'ין, וכן שני התלמידים המובהקים שעלו בגופם - רבי ישראל משקלוב ורבי מנחם מנדל משקלוב.

עליית תלמידי הגר"א ארצה והתיישבותם בירושלים נודעת כיום כמהפך היסטורי וכבסיס לכל מפעל ההתיישבות ברחבי הארץ, הקמת הערים והמושבים, וכינונה של מדינת ישראל כיום. זאת משום שבבסיס עלייתם עמדה ההשקפה של גאולה בדרך הטבע, בקיבוץ גלויות ובבניין הארץ, בבניית בתים, בנטיעת עצים ובהרחבת היישוב בירושלים.

חשוב לציין שבהתיישבותם של תלמידי הגר"א בירושלים, נוצר לראשונה רוב יהודי בקרב תושבי העיר, על כל ההשלכות המשמעותיות שבכך.

עליית תלמידי הגר"א

השיירה הראשונה של תלמידי הגר"א, ובראשם רבי מנחם מנדל משקלוב, הגיעה בשנת תקס"ח לצפת. בשנת תקס"ט עלתה שיירה שנייה, ובראשה רבי סעדיה ב"ר נתן נטע מווילנא, תלמידו המובהק של הגר"א, ורבי נתן נטע, בנו של רבי מנחם מנדל משקלוב. בסוף השנה ההיא עלתה שיירה שלישית ובראשה רבי חיים ב"ר טוביה כ"ץ ורבי ישראל משקלוב. הם הגיעו לצפת בחודש תשרי תק"ע. בתחילת שנת תקע"ו עבר רבי מנחם מנדל משקלוב עם כמה משפחות לירושלים, ובראש עדת הפרושים אשר בצפת עמד במקומו ידידו, רבי ישראל משקלוב. מן התקופה ההיא נחלקה העדה לשתי קהילות: ירושלים וצפת.

המוסדות והארגונים נקראו בלשון כולל "כוללות", ולשם החזקתם הוצרכו, ככל תושבי ארץ ישראל מאז ומתמיד, לשלוח שלוחים (שנקראו שד"רים - שלוחי דרבנן) שיאספו כספים לתמוך בעדתם. השד"רים צוידו במכתבי המלצה כמו זה שלפנינו.

החתומים על המכתב

על המכתב חתומים "הממונים וראשי העדות בשתי ערי הק' ירושלים וצפת"ו":

• רבי ישראל משקלוב חותם במכתב שלפנינו: "ישראל בעל ס' תקלין חדתין" (ספרו "פאת השולחן" עוד לא נדפס אז). היה מגדולי תלמידי הגר"א ומנהיג עדתם בצפת. עלה לארץ בשנת תק"ע. נפטר בטבריה בשנת תקצ"ט, ובה נקבר. במאמר שכתב לזכרו הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, כתב: "היה מרא דארעא דישראל, הן במובן החומר, לייסד ולבסס את היישוב בחירוף נפש, והן במובן הרוחני, לקבוע הלכות התלויות בארץ בגאונות נפלאה, כפי דרך הקודש שקיבל מרבו התנא האלוקי הגר"א זצוק"ל, כפי מה שהראה בספרו הגדול 'פאת השולחן'. רק אלו שבאו עמו במגע ומשא על דבר היישוב הקדוש הכירו את ערכו הגדול, כמו מרן ה'חת"ם סופר' שהכירו וידע להחשיב אותו לגאון בדורו, לפי שאתו בא בדברים על דבר ביסוס היישוב הקדוש, למרות חפצו להיות מצניע לכת ולהסתיר את נוראות ערכו הגדול". רבי ישראל הוא שסידר והביא לדפוס את ביאור הגר"א על שו"ע או"ח.

• רבי חיים כהן, שהיה אב"ד פינסק והגליל. עלה לארץ ישראל במוצאי שנת תקפ"ו, התיישב בצפת והיה מראשי כולל פרושים.

• רבי נתן נטע בן הגאון המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב עלה לירושלים בעלייה הראשונה של תלמידי הגר"א בתקס"ח, היה מראשי העלייה ולאחר מכן מנהיג העדה בירושלים. יצא בשנת תקפ"ב לחו"ל לטובת כולל פרושים יחד עם רבי נתן נטע ב"ר סעדיה הנזכר להלן. לאחר פטירת אביו, מינוהו ראשי העדה לעמוד בראשם, ואת הסוכנות והגזברות נתנו על שכמו של רבי אריה נאמן. נפטר בירושלים בכ"ב בתשרי תר"ז. נקרא "רבי נטע הגדול".

• רבי נתן נטע ב"ר סעדיה. אביו, רבי סעדיה, היה מגדולי תלמידי הגר"א ומשמשו בקודש. רבי נתן נטע עוד זכה לראות את הגר"א ואמר לפניו משניות בעל פה. עלה עם אביו לארץ ישראל, ובשנת תקפ"ב יצא כשד"ר לחו"ל . נפטר בירושלים ביום ל' בטבת תר"ט.

• רבי אריה ליב ליאון, מראשי היישוב האשכנזי בצפת. במסמך משנת תקצ"ב הוא חתום בתור דיין בית הדין בירושלים יחד עם רבי חיים הורוויץ בעל "חיבת ירושלים". אבי משפחת ליאון הירושלמית.

• רבי אריה נאמן (מרקוס) מקיידאן (תק"ס-תרל"ז), נאמן כולל הפרושים בירושלים וממייסדי בית הכנסת "החורבה". עלה ארצה בבחרותו בשנת תקע"ו. ר' פנחס גרייבסקי כתב עליו: "עסק וטרח הרבה לקיום היישוב והתפתחותו, והיה ממנהלי המוסדות והמפעלים הציבוריים. כל ענייני העיר היו עמוסים עליו, וברצון נשא את עול הציבור על שכמו, כי אהבת הארץ בערה בלבו. היה מהעסקנים הראשונים שפעלו להקמת אדמת יריחו, לייסוד המושבה הראשונה בארץ ישראל (בשנת תרל"ב)".

• רבי שלמה זלמן במוהר"ז וואלף הכהן, שד"ר ארץ ישראל. חותנו של רבי יעקב ספיר. בשנת תקצ"ה עבר מצפת לירושלים, ומשם נשלח בשליחות הפרושים להודו. נפטר בדרך שליחותו בכלכותא בשנת תר"ז.

מצב טוב.