פריטים נדירים ומיוחדים
5.4.17 (הזמן המקומי שלך)
ישראל

המכירה הסתיימה

פריט 2:

שטר שליחות השד"ר רבי שלמה מולכו שליח כוללות ירושלים - חתימות גאוני ומקובלי ירושלים, וביניהם הגאון המקובל המהרי"ט ...

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
מחיר פתיחה:
$ 8,000
עמלת בית המכירות: 20%
מע"מ: על העמלה בלבד
תגיות:

שטר שליחות השד"ר רבי שלמה מולכו שליח כוללות ירושלים - חתימות גאוני ומקובלי ירושלים, וביניהם הגאון המקובל המהרי"ט אלגאזי וחברי בית דינו - ירושלים, תקכ"ט [1769]
שטר שליחות בחתימת גדולי הרבנים והמקובלים בירושלים בתקופת ההוד. האיגרת ניתנה לשד"ר רבי שלמה ב"ר אברהם מולכו בשנת תקכ"ט עבור שליחותו אל הגביר החשוב ר' חיים טאריקה.
במכתב מגוללים גדולי ירושלים את הצרות התוכפות את תושבי ירושלים, ועלילות הגויים הנושים בהם בחובות כספיים גדולים ובאיומים לפגוע בנפש ח"ו.
המכתב כולו בלשון מליצית מיוחדת. כתוב על ידי סופר, עם חתימת ידם של גדולי ישראל בירושלים: רבי רפאל משה בולה, רבי יום טוב אלגאזי, רבי יצחק בורלא, רבי מנצור מרזוק, רבי נסים חיים ירוחם וילנא, רבי יוסף מיוחס, רבי אפרים ב"ר יאודה נבון, רבי אליהו צבי, רבי חיים נסים הכהן, רבי רפאל מיוחס בכ"ר שמואל.
במכתב פונים הרבנים "דרך בקשה לשוכן אחר כותלנו כותל המערבי למען יצו ה' אתו את הברכה בהנחל עליון נחלת שדי ממרומים... כי סובו ציון והקיפוה צרות צרורות, הן בפרט זו צרה ומידה קשה כי עול החובות השתרגו למעלה ראש בנשך ובמרבית לגויים אכזרים אנשים מרי נפש, שלהבת עולה לסך אריות שישים אלף מלבד, בני בריות יתומים, והן קום קמו עלינו מגדולם ועד קטנם בחמה שפוכה שואלים ודורשים דמיהם בם קרן ופירות, ואנן בדידן יד עניי אין תרי ממאה ממין הטענה וחמתם כיתרה להמית את כל הקהל ח"ו...".
הרבנים פונים אל הגביר בבקשה לבוא לעזרת שלוש הקופות בירושלים: "פדיון שבויים", "נדבה חדשה" ו"מחצית השקל" - "תרומה לה' אנא בכח גדולת ימין צדקתו עצמה רבה ולו' שם בשלושה ראשון לכל דבר שבקדושה... ועם האלקים הוא עושה ובשכר זאת גם ה' יתן הטוב...".
"וכנפש דלי ציון החותמים בסדר ה' אלקינו עמו שנת גבו"ר באר"ץ יהי"ה... [תקכ"ט, ואות ה' אחת היא לחמשת אלפים]". פרט השנה מוכרח להיות כאן לפני שנת תקל"א, שכן חתום כאן בחתימת ידו הגאון רבי רפאל משה בולה, שנפטר בשנת תקל"א, והגאון בעל "פרי האדמה" שנפטר בשנת תקל"ג.

מראשית שנות ה-60 של המאה ה-18 התדרדרה קהילת ירושלים למצב קשה עד מאוד מצד השלטונות והשכנים הערבים. הימים היו ימי התרופפות השלטון התורכי בארץ ישראל. באזורים נרחבים בצפון הארץ שלט אז השיך ד'אהר אל-עומר, שהשליט ביטחון בתחומיו והבין את ערכו הכלכלי והמדיני של יחס נוח ליהודים, ואילו בירושלים שלט הפחה התורכי עותמן פחה מושל דמשק, שבימים ההם הוטל עליו מקושטא להילחם במורד ד'אהר אל-עומר. לשם כך נזקק הפחה לכסף, ואת הכסף הזה ניסה להשיג באמצעות הטלת מסים כבדים על הערים ששלט בהן. את המס גבה באמצעים אכזריים. מובן שהיהודים סבלו מכך יותר מכולם. גם הנושים הערביים, שהרגישו בהתרופפות השלטון, לחצו על היהודים, והעול היה כבד מנשוא. סיבה נוספת להטלת המסים הללו הייתה החלטתם של המוסלמים שאסור לקבוצה גדולה של יהודים לגור בירושלים, ולכן השתדלו להכביד עולם על היישוב היהודי כדי שלא יגדל. באותן שנים הייתה מקובלת אצל הערבים פסיקה מוסלמית: "שלא יוכלו לדור בירושלים כי אם מאה נפשות, וכשהעם מתרבה מזיק לקהל" (ראו: א' מוגרנשטרן, השיבה לירושלים, עמ' 385).
שמעון די גילדירן, שהגיע בשנת תקכ"ה לאלכסנדריה שבמצרים, מצא שם בחצר החכם רבי יצחק פרובינצאל רבים מירושלים, ובראשם ר' אברהם ן' אשר, שברחו מאימת הפורעים התורכים והערבים, ומפיהם שמע שהתורכים בירושלים מוציאים מפי היהודים את פת לחמם האחרונה, מענים נשים וזקנים וכולאים את הגברים בבתי כלא. הם לא היו בטוחים אם נשאר עוד יישוב יהודי בירושלים.

שליח ירושלים, רבי שלמה ב"ר אברהם מולכו, עלה לירושלים משאלוניקי ונשלח בשליחות ירושלים לארץ מוצאו. הוא נפטר בדרך שליחותו בעיר מולדתו שאלוניקי בשנת תק"ן, ועל מצבתו כתבו: "שלומי אמוני בכו בכיא צדיק אבד ויש שלמה, לילה כיום תאניה ואניה ואין שכיחא שם שלמה, מאן דשמע צווח ככרוכיא חד מנן דאתי מהתם... הנה יד ה' הויה צ'יר הצ'ירים אשר לשלמה, דין הוא הדר הרב המובהק בוצינא קדישא שליחא דרחמנא מק"ק ירושלם תובב"א כמהר"ר שלמה בכמה"ר אברהם מולכו זלה"ה, ומנוחתו כבוד ביום אחד עשר בכסלו שנת התק"ן ליצירה" [אין להחליפו עם המקובל רבי שלמה ב"ר דוד מולכו, מחבר ספר "שמן משחת קודש", שנפטר בתקמ"ח].
שליחות זו של רבי שלמה מולכו בשנת תקכ"ט, לכל היותר בתחילת שנת תקל"א. שטר שליחות זה לא נזכר בספרו הגדול של יערי "שלוחי ארץ ישראל". יערי כותב על שליח זה שיצא פעם אחת לשאלוניקי בשנת תקמ"ט-תק"ן, אולם כעת מתגלה ששליח זה יצא בשליחות שנים רבות קודם לכן.

גדולי ירושלים החתומים בחתימת יד קודשם
הגאון המקובל רבי יום טוב אלגאזי (תפ"ז-תקס"ב), מגדולי חכמי ירושלים. נולד בירושלים לאביו רבי ישראל יעקב אלגאזי, שהיה רב ראשי בירושלים. למד תורה מאביו ומרבי יונה נבון בעל "נחפה בכסף". בשנת תקי"ח כבר נמנה עם חכמי ישיבת "נווה שלום", אחת הישיבות הגדולות והמפורסמות בירושלים, שנוסדה על ידי אביו. באותה שנה נכלל בין חברי חברת "אהבת שלום" בראשות אביו, והמקובל האלוקי רבי שלום שערבי (הרש"ש הקדוש), וידידו מרן החיד"א הקדוש, שקיבלו על עצמם לנהוג הנהגה מוסרית קפדנית. יצא בשליחות יחד עם רבי יעקב חזק, בשנים תק"ל-תקל"ה. בשנת תקל"ז חזר לירושלים. זמן קצר לאחר מכן נתמנה לרב ראשי בירושלים. לאחר פטירתו של המקובל האלוקי רבי שלום שרעבי, ראש ישיבת המקובלים "בית אל", נתמנה לעמוד בראשות הישיבה. אז מונה גם לתפקיד ה"ראשון לציון". לעת זקנה, בשנת תקנ"ה, נאלץ לצאת שוב לחו"ל בשליחות. נפטר בירושלים בגיל שבעים וחמש שנה. חיבוריו: "הלכות יום טוב" - על הלכות בכורות וחלה להרמב"ן, "שמחת יום טוב" - שאלות ותשובות, "קדושת יום טוב" - שאלות ותשובות וחידושים, "יום טוב דרבנן" - דרושים. חתם בירושלים על איגרות שליחות של רבים משלוחי העיר, וכן הסכים לספרים רבים של חכמי ירושלים. כשיצא מצרפת להולנד בדרך שליחותו הגיע לפרנקפורט, שם פגש את ה"חת"ם סופר". לימים, כשיצא ספרו "הלכות יום טוב" בשנית בפרשבורג, כתב ה"חת"ם סופר" בהסכמתו לרבי יום טוב אלגאזי: "מכירו הייתי לשעבר בהיותו שליח ציון בפרנקפורט דמיין קרוב לשנת תק"ם [תקל"ד] והארץ האירה מכבודו אמנם עדיין לא הגיע לחצי כבוד הראוי לו, לפי הנראה מחיבור זה 'הלכות יום טוב' על בכורות וחלה, כי הפליא לעשות הגדיל תושיה, ומיום חיבור ה'משנה למלך' לא נראה כחיבור הזה". את "הלכות יום טוב", שה"חת"ם סופר" הפליג בשבחו כל כך, נתעורר הרב אלגאזי לכתוב לאחר שמצא בדרך שליחותו את כתבי היד של הלכות בכורות ונדרים להרמב"ן, כפי שכתב בהקדמתו לספרו: "אנכי בדרך בשליחות מצווה... לשובב נתיבות ערי... פקראנקיא יע"א לעורר הלבבות להביא אוצר ה' עוללת תמיד לכל נדריהם ולכל נדבותם הקבוע להם זמן, מצווה גוררת מצווה... והאלקים אנה לידי... הלכות גדולות... רבינו משה בר נחמן... על מסכת בכורות ומסכת נדרים...". רבי חננאל ניפי כתב על המהרי"ט: "ואני זכיתי להכירו ומראהו כמראה מלך האלקים".

הגאון רבי רפאל משה בולה (נפטר תקל"ג), אחד ומיוחד, מגדולי הרבנים בירושלים. גאון עצום. אב"ד ירושלים. נולד בשאלוניקי. רבי ישראל יעקב אלגאזי (אבי המהרי"ט), רבי רפאלי יצחק זרחיה אזולאי (אבי החיד"א), רבי יונה נבון ורבי נסים ברכה כתבו בהסכמתם לספרו: "איש כגון זה ראוי שתשרה עליו שכינה, ויקרוהו החכם השלם הדיין המצוין סיני ועוקר הרים כו' עשה תורתו קבע והיה אך עסוק בגופי הלכות ומשפטים ישרים, עוטה אור תורה מפרק תפילת השחר עלה הולך ואור בחומרי מתניתא ונחית לעומקא דדינא...". עמד בראשות ישיבת "נווה שלום". בשנת תקל"ב נתמנה כ"ראשון לציון", מרא דארעא דישראל, לאחר פטירת רבי אברהם בן אשר, אולם נשא בתואר זה במשך כשנה בלבד, עד לפטירתו. חיבוריו בגאונות מפליאה: "גט מקושר", "זכות משה" - כללי הש"ס, "חיי עולם" - דרשות. דרך לימודו בכל עניין להעמיק ולהרחיב עד שמגיע לשורש הדברים. מביא מקורות מהגמרא ומהראשונים בבקיאות נפלאה ומפלפל בכולם כמונחים בכיסו, הכול בדרך העיון המתאימה לפשט הדברים בלבד.

הגאון רבי רפאל מיוחס בכ"ר שמואל, (תנ"ה-תקל"ה), בעל "פרי האדמה", מגדולי חכמי ירושלים. גאון מופלג בתורה. נולד בירושלים. בצעירותו למד בישיבת "בית יעקב" מיסודו של רבי יעקב פירארה, ובשנת תקי"ח עמד בראשות הישיבה. באותו זמן הוכתר גם כ"ראשון לציון". את ספריו החשובים, בשדה ההלכה, הדפיס עוד בחייו, והם התקבלו בתפוצות ישראל: "פרי האדמה" - על הרמב"ם, ארבעה חלקים, "פני האדמה" - דרשות, "מנחת ביכורים" - חידושי ש"ס. אחר פטירתו נדפס גם ספרו "מזבח אדמה" - על השולחן ערוך. בצעירותו יצא באופן בהול לשליחות בקושטא כדי להציל את יהודי ירושלים שהיו במצוקה קשה, ובעקבות מאסרו של סבו, רבי משה מיוחס, בידי המושל העריץ. את סיפורי הנסים הרבים שקרו לו בדרכו לקושטא ובחזרה כתב בספרו "מגילת יוחסין" - "המעשה והנס אשר אירע לרב בעל מחבר ספר 'פרי האדמה' בשנת התפ"ג...". המגילה נדפסה בפעם הראשונה מתוך כתב ידו בירושלים, תרל"ה. בדרכו בחזרה לירושלים עבר דרך מצרים, שם נשא ונתן בהלכה עם רבי אברהם הלוי בעל "גינת ורדים".

הגאון רבי יהודה בורלא (נפטר תקס"ד), בן רבי ישראל יעקב. מגדולי חכמי ירושלים. חבר בבית דינו של רבי יום טוב אלגאזי. חתום על תקנות ירושלים ועל איגרות שליחות. תשובותיו ותשובות אביו נדפסו בספר "מקור ישראל ונחלת יהודה". בשליחותו עבר בבגדאד, שם אישר את תשובתו של רבי משה חיים עבדאללה בעניין עגונה. הגאון רבי יוסף רפאל חזן בעל "חקרי לב" הספידו בספרו "מערכי לב".

הגאון רבי מנצור מרזוק (נפטר תקמ"ד), מגדולי חכמי ירושלים. חתום שני יחד עם רבי יום טוב אלגאזי. מחכמי ארם צובה שהתיישבו בירושלים. למד בישיבת "בית יעקב פירירה", קיבל תורה מהרבנים הגדולים בעל "פרי הארץ" ו"פרי האדמה", וכן מפי רבי אברהם זאבי בעל "אורים גדולים". מראשי המכוונים בישיבה הקדושה "בית אל". תלמידו, רבי בנימין ב"ר יונה נבון, כותב עליו בתחילת ספרו "קרבן אליצור" שבחים רבים: "היה שלם בכל המידות הטובות, לא ימוש מתוך האוהל, יושב אוהלים קורא ושונה תלי תלים לילות כימים, מתעסק בקשים ספרן של צדיקים להבין ולהורות מים עמוקים...". בני דורו סיפרו עליו שהייתה לו הדרת פנים נפלאה, עד שהיה מפיל חתתו על כל הרואה פניו, ובפרט על תלמידיו שומעי לקחו. ספריו: "קרבן אליצור" - שיטה ארוכה ועמוקה על מסכת עבודה זרה, "בן פדהצור" - דרשות על סדר הפרשיות, "צור תעודה" - הלכות שלוחים וחידושים שונים. על ציונו נכתב: "הציון הלז נהו'ר קבר להאי שופרא כלל גדול בתורה, מלך צור נודע בשערים שמו, שני ספרי תורתו זה קרבן אליצור, שני בקודש מעוז ומחסה צור תעודה בית גדול בית צור, מר ניהו רבא, הרב המובהק השקדן בתורה כמוהר"ר מנצור מרזוק...".

הגאון רבי נסים חיים ירוחם וילנא (תס"ג-תקל"ה), בן רבי יעקב וילנא, מסיעת רבי יהודה החסיד ומראשי היישוב האשכנזי בירושלים (חתימתו כאן היא בכתב ספרדי!). נולד בירושלים ואחר כך עבר לצפת. בשנת ת"ק נסע לקושטא ושם הגיה את "תיקוני הזוהר" עם הגהות אביו. רבי יונה נבון מזכיר מה ששמע מפיו בעניין תענית ציבור על עצירת גשמים: "שמעתי מפי הרב הכולל מוהר"ר ירוחם נר"ו שבצפת...". בשנת תק"ו יצא בשליחות לקושטא, ונפגש עם רבי אברהם גרשון מקיטוב שעבר את קושטא בדרך עלייתו לארץ ישראל. שליחותו זו נמשכה עד שנת תקי"ז. היה ידידו של החיד"א הקדוש. בחזרתו לירושלים התמנה לראש עדת האשכנזים. חתם על איגרות שליחויות, ביניהן איגרת השליחות של רבי חיים אהרן קיטובר, בנו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. הסכים בירושלים לספר "שער המים" לרבי משה מרדכי יוסף מיוחס. בשנת תק"ל חתם על איגרת שליחותם של רבי יום טוב אלגאזי ורבי יעקב חזן. עמד לצדו של רבי יהונתן אייבשיץ במחלוקתו עם רבי יעקב עמדין. רבי מנצור מרזוק הספידו. לצד חתימתו בשטר שלפנינו מופיעה גם חותמתו.

הגאון רבי אפרים נבון (נפטר תקמ"ד) בן רבי יהודה נבון בעל "קריית מלך רב". מגדולי חכמי ירושלים. גאון מופלג. מחבר "בית מושב" על הלכות דיינים, שנדפס בתוך ספר "דין אמת" על חושן משפט לאחיו הגאון רבי יצחק נבון. בדרך שליחותו בקושטא הוציא לאור את ספרו של אביו "קריית מלך רב" עם הוספות משלו. בחזרתו התמנה לאחד מחברי בית הדין יחד עם רבי יום טוב אלגאזי.

הגאון רבי חיים נסים הכהן (נפטר תקנ"ו), מחכמי ירושלים באותו הזמן, נזכר ב"תבואות הארץ". בשנת תקל"ז חתם על תקנת העזבונות. בשנת תק"ל חתם על מכתב עזרה לקהילה. כמו כן חתום על מכתב השליחות של רבי יום טוב אלגאזי ורבי יעקב חזן, וכן על כתב השליחות של רבי אברהם ריוח.

הגאון רבי אליהו צבי, מחכמי ישיבת "יפאר ענווים" בירושלים בשנת תקי"ח, מבית דינו של רבי יום טוב אלגאזי. בשנת תק"ל חתם על מכתב חכמי ירושלים לאיטליה. בשנת תקל"ד יצא בשליחות ירושלים לאירופה יחד עם חבריו, רבי יעקב בורלא ורבי יקר בן אברהם גרשון מקיטוב - שליחות משותפת לספרדים ולאשכנזים. בשנים תקל"ו ותקמ"א חתם על תקנת העזבונות והחזקות. הסכים על הספר "וחשב לו הכהן" ועל הספר "בית יעקב" לרבי אברהם הכהן מלאסק. חתם על מכתב רבני ירושלים לרבי רפאל יוסף בן רובי שיצא לגיוס כספים להצלת הר הזיתים לבל ייהרס במצוות התורכים.

רבי מרדכי יוסף מיוחס (נפטר תקס"ו), נודע ומפורסם בשערים המצוינים בהלכה, בעל "ברכות המים" ועוד. בנו של הגאון הגדול רבי רפאל מיוחס בכ"ר שמואל בעל "פרי האדמה". גדל על ברכי התורה כאחד מחובשי בית המדרש "בית יעקב". עוד בעלומיו הפליג בכתיבת חידושי תורה המפוזרים בחיבוריו, שו"ת ופסקים שהשיב לחכמי הדור מזמן היותו בן ט"ו שנים ואילך. סיפורי מופת ומעשים של קדושה סובבים את אישיותו. אביו כתב בצוואתו שבנו ימלא את מקומו בכהונת ה"ראשון לציון", אולם רבי מרדכי יוסף מיוחס נעשה חתנו של הגאון מרן רבי יום טוב אלגאזי וויתר לו על מקומו וזכותו מפני הכבוד. רק לאחר שנסתלק חמיו לבית עולמו בשנת תקס"ב, ירש את מקומו כראש בית הדין הגדול בירושלים וכ"ראשון לציון", ושימש בתפקיד זה עד פטירתו. חיבוריו: "ברכות המים", "שער המים", "מים שאל" וספח אליו את חיבורו "מים ראשונים" שחיבר לפני גיל שמונה עשרה, "פני המים", "עין המים" ועוד ספרים שנשארו בכתב יד. רבי שלמה חזן בספר "המעלות לשלמה" כותב: "ושמענו שהוא היה חברו של הרב מופת הדור חיד"א ז"ל בהיותו בעיה"ק ירושלים ת"ו. כשהדפיס הרב חיד"א ספר 'שער יוסף', הדפיס הוא ספר 'שער המים', וכשנדפס ספר 'ברכי יוסף', הדפיס ספר 'ברכות מים', וכשכחיבר ספר 'חיים שאל', חיבר גם הוא ספר 'מים שאל', אך מן השמים זיכו להרב חיד"א ז"ל לחבר ספרים הרבה ולהדפיסם יען היה במקום הדפוס ומצא גבירים שיסייעוהו להדפיס ספריו, על כן לא יכול הרב מי"ם להתחרות עמו".

24.5X20.5.
מצב: טוב. דף עבה. בצד השמאלי של הדף חיסרון עם פגיעה קלה באותיות בודדות בסופי השורות. פגמים קלים ונקבים משוקמים בדבק נייר.

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא