מכתב תורני ארוך בכתב ידו ובחתימתו של הגאון רבי אבא חייא הירש תלמיד החתם סופר

מכתב אל "כבוד ידיד לבי המל"ח [=המיועד להיות חתני] האהוב... צדיק תמים כקש"ת מו"ה עזריאל...". יום ב, פ' שמות תרמ"א.
בפתח המכתב דברי התנצלות על העיכוב בתשובתו, רצופים ברחשי כבוד מופלגים מהכותב אל חתנו הצעיר. בין היתר כותב: "חס ושלום הקלתי בכבודו הרמה, אשר יקר מאוד בעיניי". ומוסיף: "גם בתי היקרה תחי' העלימה מכתבה ממני, ואחר שנודע לי כי כתבה וכבר נתנה על ב"ד [=בי דואר] אמרתי עד כי יבואו דברי תשובתו אלינו אז אשיב גם אני".
מכאן ואילך דן הרב בדברי תורה, תשובות על דברי חתנו הנעלה, בסוגיית קצירת העומר. הוא משבח את דבריו: "ויתר דבריו כולם בנויים על אדני השכל, ודפח"ח". בסיום המכתב מספר: "טרדותי בלימוד שיעורין התמידין לא נתנו לי חופש להעמיק בסוגי' אחרת, ובפרט בסוגי' עמוקה, וגם לא יכולתי להשיבו מיד כי הרב הגדול מו"ה דוד ברעדאווא נ"י אב"ד מטאקאי הי' פהאצלינו ודבר בבהכ"נ בסוגי' דלשמה בגיטין, והי' אצלי והייתי מוטרד אתמול...". חתימתו.
בשולי המכתב הוסיף: "בתי היקרה הכלה שלו ת' דורשת בשלומו ומבקשת שלוותו... גם היא תייחד אליו מכתבה בעצמה...".
המכתב נדפס בספר 'כתבי רבי אח"ה'. לא נבדק אם ישנם שינויים מהנדפס.
הגאון רבי אבא חייא הירש זצ"ל היה מגדולי דורו. תלמיד החת"ם סופר. נסמך להוראה ע"י ה'שבט סופר'. כיהן כרבה של סערעד. עמד בקשרי מכתבים עם כל גדולי תלמידי החת"ם סופר – בעל 'ערוגות הבושם', בעל 'שבט סופר', הגר"א שאג, מהר"י אסאד, מהר"י גרינוולד, בעל 'לבושי מרדכי' ורבים אחרים. הרבה מכתביו נדפסו בספר 'כתבי רבי אח"ה'.
רבי אבא חייא נקרא כך כסגולה לרפואת אביו, הגאון רבי צבי הירש, שהיה חולה מסוכן בעת הברית, ואכן חי לאחר מכן שנים ארוכות.
חתנו, הגאון רבי עזריאל טויבר, היה צדיק מפורסם בדורו. נפטר בשנת תר"ץ. מחידושי תורתו נדפסו בספר 'העטרת'.
שני עמודים. 30 ס"מ.
מצב טוב. בלאי, סימני קיפול וקמטים.