מכתב ארוך בדברי תורה, חתום, מאת רבי שלמה זלמן אויערבאך - ירושלים, תשכ"ב.

מכתב ארוך בדברי תורה, חתום, מאת רבי שלמה זלמן אויערבאך - ירושלים, תשכ"ב.

מכתב ברכות ארוך, מאת רבי שלמה זלמן אויערבאך אל רבי אליעזר יהודה וולדנברג, הערות על ספרו אבן יעקב. 

במכתבו לאחר דברי ברכה קצרים 'הנני בברכה שיזכהו ד' להמשיך בעבודתו הק' ללון בעמק הלכה מתוך הרחבה ושמחה ויהי' ה' עמו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ויפוצו חוצה...' מעיר הגרש"ז שתי ההערות בלימוד על דברים שכתב הרב וולדנברג בספרו. האחת, בענין לשון 'תשב"ר' [תינוקות של בית רבן] האם הוא כולל גם תלמידים גדולים הלומדים בפני רבם, הגרש"ז חולק על זאת וכותב שעל פי הירושלמי המגדיר תשב"ר כאלו שבהם מתקיים 'אינו דומה הבל שאין בו חטא להבל שיש בו חטא', שמשם הכוונה שמשמע דוקא בקטנים ממש. ההערה השניה בענין שעור ג' ימים לענין הילוך שגם בזה חולק הגרש"ז על פי הרא"ש במסכת מועד קטן שקובע שיעור של יום אחד. בסוף המכתב חוזר הגרש"ז ומברכו.

ירושלים תשכ"ב.

[1] ד', כתוב משני צידיו.

19.5*14 ס"מ.

מצב; טוב מאוד, סימן קיפול.

הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אויערבך - (תר"ע-תשנ"ה) ראש ישיבת קול תורה ומגדולי הפוסקים. נולד בירושלים לאביו רבי חיים יהודה ליב אוירבך - ראש ישיבת המקובלים שער השמים. היה תלמידו המובהק של רבי איסר זלמן מלצר, אשר החשיבו מאד והביא מדבריו בספרו "אבן האזל". בשנת תרצ"ה, בהיותו בן 24 בלבד, הוציא את ספרו הראשון - "מאורי אש" - על השימוש בחשמל בשבת, וזכה להסכמותיהם של גדולי הדור, ביניהם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבו - רבי איסר זלמן מלצר והרב קוק.

בצעירותו היה רבי שלמה זלמן מבני ביתו עם הגאון רבי זליג ראובן בנגיס שכיהן כאב"ד העדה החרדית בירושלים, שלמרות היותו מזקני גאוני ליטא, החשיב ביותר את הצורב הצעיר. בביתו של הרב בענגיס הכיר הגרש"ז את רעו הגרי"ש אלישיב שהיה אף הוא מבאי ביתו של הרב בנגיס, והכיר רבנים אחרים מזקני ירושלים כדוגמת רבי גרשון לפידות והרב מטעפליק.

ברבות הימים הפך רבי שלמה זלמן לאחד מגדולי הפוסקים ולסמכות ראשונה במעלה במספר תחומים הלכתיים, כגון בנושאי רפואה והלכה. בנועם הליכותיו ועדינותו היה נערץ על כל חוגי היהדות האורתודוכסית, והדבר התבטא בין היתר בהלוויתו, בה השתתפו לפי ההערכות כשלוש מאות אלף אנשים.