אגרת אלאסף – אבק סופר – שני ספרים שכרוכים יחדיו, אהרן חארינר – נדירים ביותר

אגרת אלאסף – אבק סופר – שני ספרים שכרוכים יחדיו, אהרן חארינר – נדירים ביותר

א. אגרת אלאסף

נדיר מאוד! הופיע במכירה פומבית רק פעם אחת בלבד לפני יותר מחמש עשרה שנה.

ב. אבק סופר

נדיר ביותר! לא הופיע מעולם באף מכירה! לא מצוי כלל! ספר מדהים בתוכנו והקשרו!

רקע
אהרון חארינר (תקכ"ו 1766 - תר"ד 1844). תלמיד חכם ורב ששנה ופירש והיה לראש וראשון לרפורמים.
תחילתו אדוק כשאר הרבנים בישראל, אמצעיתו בתיקונים, וסופו בכתיבה שאפשר, עקרונית, להעביר את השבת ליום ראשון.
באביב תקמ"ב (1782) נסע לפראג ללמוד אצל הגאון רבי יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה", ממנו קיבל היתר הוראה כעבור שנה בגיל שבע-עשרה. בהמלצת הרב משה מינץ מאובן ישן התקבל בשנת תקמ"ט (1789) לרבנות בקהילה הקטנה של אראד. באותה תקופה היה נאמן להלכה. בשנת תקנ"ג (1793) שלח כתב-יד שלו בענייני גיטין לרב הראשי למוראביה, הגאון רבי מרדכי בנעט, וזה שיבח את חורין כ"אור ישראל, עמוד ההוראה".
במשך השנים הבאות נודע בפסיקותיו שפרצו כרם ישראל, והיה מראשוני הרבנים הרפורמים. בבית-הכנסת שלו באראד ערך שינויים שהתאימו לתפישתו, ביניהם ביטול השימוש בטעמי המקרא.
גדולי ישראל ובראשם מרן החתם סופר זצ"ל ראו את קלקול דעותיו ונלחמו בעוז בפסיקותיו. החת"ם סופר כינה אותו בכתביו "אח"ר" (אהרן חארין ראבינער). רבי מרדכי בנעט הורה לשרוף את ספרו 'עמק השווה'.
בהמשך דרכו הוציא את הספר שלפנינו:
אגרת אלאסף - "מכתב של רב אפריקאי אל עמיתו באירופה".
הוא תוקף בו את הרבנים המדקדקים במצוות פעוטות בעודם מתעלמים מהעיקריות ותוקף את ארחות בית-הכנסת המיושנות. בספר הוא מתיר לראשונה תפילה בגילוי ראש, בטיעונים "הלכתיים", כדרכם של המחדשים אז, כפי שראינו בספרים הקודמים. הוא פותח בכך שחבישת מגבעת בתפילה מונעת מרוב הציבור הנחת תפילין של ראש במקום המיועד, ועובר לכתוב שחז"ל גזרו כיסוי ראש מתוך כך שחיו בסביבה בה הדבר נחשב למקובל גם בין הגויים, בעוד שבתרבות הנוכחית דווקא גילויו נאות ומכובד.
חורין ממעיט בחשיבות דרכם של חז"ל לימיו: "כי לא מחשבותיהם כמחשבותינו, ורחוק מזרח ממערב רחקו דרכיהם מדרכינו." הוא מעלה בפירוט את הצעתו לסנהדרין, שתוכל לשנות הלכות רבות הנוהגות בזמן הזה. במקביל, הדגיש את נצחיותם של ערכי הדת הבסיסיים ועיקרי האמונה, אותם אין לערער.
הספר עורר סערה, ורבני הונגריה ניסו להדיחו ממשרתו, ללא הועיל.
המדהים עוד יותר ששנתיים לפני כן הדפיס את הספר השני שלפנינו, אבק סופר: הערות והגהות וחדושים לשלחן ערוך יורה דעה ואבן העזר!!
כלומר שחורין תפס את עצמו כהלכתי ואת כל השינויים המפליגים בדעות ובמעשים כמגובים מן ההלכה, בדומה לשיטה הקונסורבטיבית מאוחר יותר. למרבה התמהון, כפי שנראה לקמן גם העברת השבת ליום ראשון הייתה אפשרית לדידו במסגרת זו וכמו שנביא בהמשך.
ב-1827 ביטל את כל נדרי ביום כיפור. ב-1829 עוד ניסו רבני פרשבורג, אובודה וניקלשבורג להביא לפיטוריו מרבנות אראד, במכתבם תבעו ממנו להתפטר או להופיע לשימוע בפני בית דין מיוחד שבו ישבו הרבנים רבי משה טייטלבוים, רבי דוד דייטש ורבי צבי הירש הלר, חורין התעלם
ב-1831 פרסם את "ציר נאמן", בו הצהיר כי אף שהוא מעדיף לשמר את השבת במועדה, ניתן יהיה בהחלטת אספה להעבירה ליום ראשון, יום המנוחה המקובל בקרב הגויים. זו הייתה הפעם הראשונה שהדעה, שיושמה לאחר מכן בקרב קהילות רפורמיות בגרמניה ובארצות הברית על פי שיטתו של שמואל הולדהיים, הועלתה. חורין הסביר את טיעונו באריכות והסתמך על כך שלא ניתן לקבוע מדעית את היום בו השלים הקל את הבריאה, וכי ממילא היהודים בארצות השונות אינם שובתים באותן שעות בגלל הבדלי התאריך ברחבי העולם.
כאן הגיעה לשיא שלא יאמן השיטה הרפורמית של אז: עקירת התורה כולה בנימוקים "הלכתיים"!
בשלב זה כבר נוכחו כולם עד כמה ראו לרחוק נכונה עיני העדה רבי מרדכי בנעט והחתם סופר שהתנגדו לו נמרצות כבר בראשית דרכו.